צפיתי בסרט היממה האחרונה, הסרט מדבר על אמיר פישמן גוטמן על החיים שלו ועל החיים של בעלו לאחר מותו.
המשפט שאהבתי שינאי אמר בסרט: ב02:11 דקות "זה עלול להציף דברים ש.. המינון של הרגשות יכול להעלות. יש רגעים מסוימים שעדיין אני מתעורר בבוקר ואני שואל את עצמי אם זה באמת קרה לנו. חלק מההבנה של מה באמת היה שם הוא חשוב לי בשביל, במובן מסוים, לסגור את הפרק הזה.
בסרט ב25:00 דקות יש קטע שממש אהבתי שינאי פרישר עומד ליד הים ומדבר על הדקות הספורות פני שהכל קרה איך לפני כ 5 דקות לפני המקרה, בנו רוי שרק הגיע לחגוג את החיים החדשים של ההורים שלו בא "לתת נשיקת פרידה לאמיר".
בסרט ב26:24 דקות רואים את ינאי יושב על אבנים ליד הים איפה שקרה המקרה ומדבר איך הבן שלהם רוי התמודד עם המקרה, ואיך הוא ראה אותו בתוך הסיטואציה.
אמיר פישמן גוטמן הודיעו לו שהוא חולה בסרטן, ביום בו אמיר חגג שנה לאחר הטיפולים התברר שאמיר עבר טיפולים כימוטרפיים שבכלל לא היה לו סרטן.
הסרט שלנו עוסק בשאול פרידמן, בן אדם בן 71 שגר בנתניה, איבד את אישתו שהיית חולה בסרטן.
שאול ואישתו היו נשואים כמעט 50 שנה, יש להם שלושה ילדים ושישה נכדים הם משפחה מהממת.
2.6.2019 לאחר כמה ימי צילומים, כאשר ניגשנו לערוך את הצילומים והקלטות העורכת שלי החליטה שאין לה מה לערוך ואין לה עם מה לעבוד.
בגלל מקרה זה, ראיתי שאם אני לא ארים את עצמי ואני אשב לערוך את הסרט הוא לא יצא לפועל והסרט הזה הוא גם הבגרות שלי וגם חשוב לי בלל שהוא על סבא שלי והמשפחה שלי.
ישבתי היום משעה 9 וחצי עד שעה 13 וחצי וערכתי את הסרט, מחר אני רק צריכה להוסיף עוד כמה דברים קטנים, כתוביות, ושיר והסרט גמור.
מי שהצילה את הסרט הזה מה שלא התפקיד שלי זאת אני, למזלי אני יודעת לערוך ולכן עבדתי בכל הכוח שלי בשביל שיצא לי סרט מושלם.
העורכת שלי כל הזמן התלוננה שאין לנו חומרים ואין מה לערוך, לפני כל היום צילומים שאלתי אותה מה חסר בעריכה, מה צריך ךהוסיף ולהשלים, כל פעם היא אמרה לי אותו הדבר אחרי כל יום צילומים שאין מה לערוך לאחר שיצאנו לייום צילומים היא רק נזכרה מה חסר לה וזה כבר היה חסר משמעות.
היום עבדתי עם כל חומרים של הימי צילומים, הוספתי גם את ההקלטות וסידרתי הכל בשביל שיהיה מוכן לבגרות ביום שלישי, מהיום אני הפכתי להיות העורכת של הסרט.
המשפט שאהבתי שינאי אמר בסרט: ב02:11 דקות "זה עלול להציף דברים ש.. המינון של הרגשות יכול להעלות. יש רגעים מסוימים שעדיין אני מתעורר בבוקר ואני שואל את עצמי אם זה באמת קרה לנו. חלק מההבנה של מה באמת היה שם הוא חשוב לי בשביל, במובן מסוים, לסגור את הפרק הזה.
בסרט ב25:00 דקות יש קטע שממש אהבתי שינאי פרישר עומד ליד הים ומדבר על הדקות הספורות פני שהכל קרה איך לפני כ 5 דקות לפני המקרה, בנו רוי שרק הגיע לחגוג את החיים החדשים של ההורים שלו בא "לתת נשיקת פרידה לאמיר".
בסרט ב26:24 דקות רואים את ינאי יושב על אבנים ליד הים איפה שקרה המקרה ומדבר איך הבן שלהם רוי התמודד עם המקרה, ואיך הוא ראה אותו בתוך הסיטואציה.
אמיר פישמן גוטמן הודיעו לו שהוא חולה בסרטן, ביום בו אמיר חגג שנה לאחר הטיפולים התברר שאמיר עבר טיפולים כימוטרפיים שבכלל לא היה לו סרטן.
הסרט שלנו עוסק בשאול פרידמן, בן אדם בן 71 שגר בנתניה, איבד את אישתו שהיית חולה בסרטן.
שאול ואישתו היו נשואים כמעט 50 שנה, יש להם שלושה ילדים ושישה נכדים הם משפחה מהממת.
2.6.2019 לאחר כמה ימי צילומים, כאשר ניגשנו לערוך את הצילומים והקלטות העורכת שלי החליטה שאין לה מה לערוך ואין לה עם מה לעבוד.
בגלל מקרה זה, ראיתי שאם אני לא ארים את עצמי ואני אשב לערוך את הסרט הוא לא יצא לפועל והסרט הזה הוא גם הבגרות שלי וגם חשוב לי בלל שהוא על סבא שלי והמשפחה שלי.
ישבתי היום משעה 9 וחצי עד שעה 13 וחצי וערכתי את הסרט, מחר אני רק צריכה להוסיף עוד כמה דברים קטנים, כתוביות, ושיר והסרט גמור.
מי שהצילה את הסרט הזה מה שלא התפקיד שלי זאת אני, למזלי אני יודעת לערוך ולכן עבדתי בכל הכוח שלי בשביל שיצא לי סרט מושלם.
העורכת שלי כל הזמן התלוננה שאין לנו חומרים ואין מה לערוך, לפני כל היום צילומים שאלתי אותה מה חסר בעריכה, מה צריך ךהוסיף ולהשלים, כל פעם היא אמרה לי אותו הדבר אחרי כל יום צילומים שאין מה לערוך לאחר שיצאנו לייום צילומים היא רק נזכרה מה חסר לה וזה כבר היה חסר משמעות.
היום עבדתי עם כל חומרים של הימי צילומים, הוספתי גם את ההקלטות וסידרתי הכל בשביל שיהיה מוכן לבגרות ביום שלישי, מהיום אני הפכתי להיות העורכת של הסרט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה